על פי ממצאים ארכיאולוגים, כגון אלו שנמצאו במערת נחל קנה, הייתה התיישבות בנחל קנה כבר בתקופה הכלקוליתית, הניאוליתית והברונזה הקדומה. ההתיישבות גדלה והתרחבה בהרבה בתקופת הברזל, דהיינו התקופה הישראלית שבה שבטי מנשה ואפרים ביראו את היערות והכשירו את הקרקע להתיישבות מסיבית, והמשיכה בתקופת ממלכת ישראל. בבית שני, לצד הישוב היהודי, התרחבה התיישבות השומרונים באזור, שלאחר חורבנו המשיכה בתקופה הביזנטית המאוחרת יותר, והתדלדלה בתקופה המוסלמית.
רציפות התיישבות היסטורית שכזו ניתן למצוא רק באזורים שמצויות בהם קרקעות לעיבוד, הסמוכות למקורות מים שופעים ולצירי תעבורה עיקריים. ואכן, מערב השומרון בכלל, ונחל קנה בפרט, משופעים בתנאים המעודדים התיישבות רציפה, ולכן בנחל קנה הייתה התיישבות רציפה כבר מהתקופות הקדומות ביותר ועד לימינו אנו. בנחל קנה יש קרקעות לעיבוד בעמק משני-צידי הנחל, מעיינות נובעים לא חסר, ויש גם דרכים מרכזיות שעוברות בסמוך - דרך חוצה שומרון מדרום לנחל והדרך הרומית החוצה את הנחל.
בבית ראשון המשק החקלאי של מערב השומרון היה מבוסס על גידול הגפן וייצור היין, גידול הזית ועצירת שמניו, וגידולי דגנים ובעלי חיים. כעדות לגידול הגפן והזית וייצור היין והשמן משמשים מגדלי השדה הרבים שנמצאו אשר שימשו את החקלאים לאכסון התוצרת החקלאית שנאספה בשדות טרם הבאתה לאתרי ייצור היין והשמן, ושמירתה בלילות מפני בעלי חיים, גנבים ושודדים. כמו כן מעידות על כך למעלה משלוש מאות גתות חצובות בסלע שנמצאו ונחקרו באזור. בנוסף נכללו בין פרנסות האזור, על סמך ממצאים ארכיאולוגיים, גם ענפי עזר כגון ייצור סיד וחציבת אבן.
החקלאות היתה אינטנסיבית, וניצלה כל מדרון וגיא לשם בניית מדרגות [טראסות] והפיכתם לשטחי זריעה ונטיעה מכל גודל וסוג אפשרי. כל פיסת קרקע ומדרון נוצלו, ובין שטחי הטרשים נחצבו תעלות ובורות בהם שתלו ונטעו מינים שונים של עצי פרי. מי הגשם והנגר נאספו ונאגרו, ואת הנותר השתדלו לנתב ולכוון לבין שטחי המדרגות, שהיוו את מצע הזרעים העיקרי בחקלאות ההררית של מערב השומרון.
הנחלה הקרקעית המשפחתית היתה קטנה, כ-25-45 דונם, אשר עובדה וטופחה היטב בידי בני המשפחה בלבד, ללא עזרת פועלים או עבדים. למרות שטח הנחלה הקטן, קיום בכבוד של המשפחה היה אפשרי בזכות העיבוד האינטנסיבי והידע החקלאי המעולה של איכרי האזור. המשק החקלאי ייצר לא רק לשם קיום ואספקה עצמית, אלא גם לשם מכירה לשווקים – משערים שמעל מחצית היין והשמן שיוצרו נועדו למכירה ופרנסה מעולה. ואכן, טיבם של המיתקנים החקלאיים שנותרו בשטח, ושרידי הכפרים על בנייניהם הרחבים והנאים, כפי שנחשף בכפר אזה, מלמדים על רמת חיים סבירה ונאה.
כלכלה חקלאית אינטנסיבית ומפותחת כפי שהתגלתה במערב השומרון נזקקה לרשת תחבורה ענפה ומסודרת. ואמנם, רשת של דרכים כפריות קדומות, שראשיתה כבר בימי בית ראשון ושימשה גם בבית שני, פרושה בכל האזור. רשת דרכים כפריות זו שולבה במערך הדרכים של התקופה הרומאית, וחלקן אף היוו בסיס לסלילת כבישים המשמשים תחבורה פעילה כיום.
